יחס חוב תוצר בארה"ב: האם אנחנו על סף קריסת מערכת הפיננסים, או שיש עוד תקווה?
בואו נדבר על אחד הנושאים המדוברים ביותר בעולם הכלכלה – יחס החוב לתוצר. נראה שברקע כל כותרת מעוררת עניין או בועה כלכלית, ישנו חוב ענק שבולע את הכל. אז מה זה בכלל יחס חוב תוצר ויש לזה בכלל השפעה על חיינו? האם אנחנו בדרך להפוך את אמריקה לממלכה של חובות, או שמא יש עוד אור בקצה המנהרה? ובכן, נשאיר את התשובות לחוקרים ואנשי עסקים. מה שאנחנו עושים זה לחפש חומר לסיפור מלא בסקרנות.
מהו יחס חוב תוצר ואיך הוא עובד?
יחס חוב תוצר (Debt-to-GDP Ratio) הוא למעשה מדד שמראה לנו כמה חוב יש למדינה ביחס לערך הסכומים שהיא מייצרת (תוצר מקומי גולמי). ככל שהיחס גבוה יותר, כך אופן החזר החובות יכול להיראות בעייתי יותר. עד מתי נוכל להמשיך לחיות עם חובות הולכים ותופסים מקום נכבד בבורסה?
אמנם אחרים חושבים על המדינה כמו על סטודנט שנמצא בחובות משום שהוא קנה את המכשיר החדש של אפל, אבל בואו נבין את זה יותר לעומק:
- חוב תוצר גבוה יכול להצביע על בעיות כלכליות.
- בחלק מהמקרים, הוא עשוי להצביע גם על צמיחה יציבה.
- פוליטיקאים מדברים על חוב כמו על בועה – כולם יודעים שהיא קיימת, אבל אף אחד לא יודע מתי היא תתפוצץ.
באיזה מצב אנחנו כיום?
אז נכון, קוראים רבים מתפללים לשמוע חדשות טובות, אך הסטטיסטיקות בכל הנוגע ליחס חוב תוצר בארה"ב נמצאות במגמת עלייה מתמדת. בשנות ה-2000 יחס החוב תוצר היה בסביבות 60%, היום מדובר על מעל ל-120%. אם אתם חושבים על זה כמו על תפריט במסעדה – זה כמו להזמין את כל המנות, אך לשלם רק על הקינוח.
מה הסיבות לעלייה?
- הוצאות ממשלתיות גוברות
- הקטנה במקורות הכנסה ממיסים
- מיתון כלכלי
- הוצאה צבאית
שאלות ששואלים: האם הכסף יתחיל לשלם על המיליארדרים, או שאנחנו בדרך לקבל את הנחישות לקריסת צמיחה עסקית? בואו נבחן את התופעות של יחס חוב תוצר גבוה.
אילו יכולות יש לממשלות כדי להתמודד עם החוב?
כשהחוב מתנפץ אל השמים כמו פופקורן באירוע קיץ, ישנם כמה צעדים שמתכננים לקחת:
- העלאת מסים
- צמצום הוצאות
- גיוס הלוואות נוספות (מה לא עושים בשביל שקט נפשי)
לאחרונה שאלו אותי: "האם יש אפשרות לדיון מעמיק על שיטות אחרות להוריד את חובות של מדינה?". ובכן, התשובה היא כן! זה יותר כמו משחק שחמט שבו הצדדים מנסים להבין מה המהלך הבא. כי מלכת השחמט, היא לעולם לא האופציה הראשונה!
אדוני היקרים, זה רק חוב! מה הבעיה?
ובכן, מה כל כך רע בלהיות במדינה עם חוב גבוה? האם זה אומר שאנחנו הולכים להילחם בעיון ההיסטורי של הציבור הפוליטי בארץ?
- עניין המרה של כסף – כסף יכול להפסיק להיות בערך גבוה, והאינפלציה תהיה הבעיה הבאה.
- העלאת ריבית – אם הבנק המרכזי יחליט להעלות ריבית, החובות יהיו מעניינים יותר ממה שחשבנו.
- סיכון לקריסה כלכלית – תודו שהרעיון הזה מרגש אותנו קצת!
נראה שכולם עסוקים באיומים ובבעיות, אבל האם אנחנו מקורבים לפסגת ההצלחה הפיננסית או הפסקה של אכילת היער המגודלת? שאלה, אפשר לומר, לא פשוטה.
מקרה מבחן: יפן וריקוד החובות שלה
כדי להבין את הנושא הזה, נניח שכנה טובה, יפן. יחס החוב תוצר שלה עומד על קרוב ל-250%! אם זה היה ספר, זה היה "הצדיק האחרון". עם זאת, יפן קסמה במובנים מסוימים, כי הוצאות הממשלה על רווחה מצליחות לשמור על רמת החיים. במילים אחרות: מערכת תומכת שהצליחה גם להתמודד עם החוב.
אז, אם כך, האם אפשר לקחת מהיפנים את המודל ולנסות אותו בארה"ב? הכותרת כבר שם, איך להכין סלט עשיר בלי להתפוצץ?
אז מה קורה עם הקורונה?
אם דיברנו על חובות, קדימה, קפיצה קטנה למצב הקורונה. מה קרה כאן – חובות עלו, תוצר ירד, וישנם לא מעט מומחים שטוענים שהמשבר הזה רק גילל את מה שכולנו ידענו. החוב התהדר בנתוני היסטוריה, אבל הצליח להפתיע אותנו באורך השיעור הכללי והמצב הפיננסי בהווה.
מה המצב הנוכחי?
נראה שכולם מחכים לשמוע על "החור השחור הבא", אך מה אם יש למצב הזה את היכולת לשנות את התמונה הכללית בצורה חיובית? שאלה פתוחה למחשבה.
שאלות נפוצות
- מה יחס חוב תוצר טוב?
בדרך כלל, יחס סביב 60% נחשב "סביר" במונחים היסטוריים.
- מהו הסיכון בחוב גבוה?
רעול על הריונו של המשק, ירידה בשקיפות, ועוד.
- האם יש סיכויים למיתון בעקבות כך?
תמיד יש סיכון, במיוחד כשמשקל החוב מספיק גבוה.
- איך ניתן לשפר את המצב?
על ידי צמצום הוצאות גבוליות או גיוס הלוואות.
- מה עלינו לזכור?
חובות הם חלק מהחיים, וכן גם הצמיחה הכלכלית יכול להיות.
סיכום: האם אנחנו בראש של חובות או באמת יזמים?
בסופו של יום, כל אחד מאיתנו הוא תוצאה של אותה הנוסחה – חובות, חובות, חובות. האם תופסים אותנו על חם עם צלילי הגז, או שאנחנו באמת יכולים להתמודד עם זאת בצורה אחראית? הדינמיקה של מערכת כלכלית אינה פשוטה והמצב שיש לנו בארץ מראה שיש לאן לשאוף, אך האם זה יהיו עם חוב או עם דברים שקשורים לצמיחה?
אל תשכחו: שיחה על חובות היא תמיד ריקה מאוויר, אבל כשהעסק משתנה, תמיד יש מקום לנוע בכיוון החדש.