ימי אבל על סבתא: איך להנציח את הזיכרון?

ימי אבל על סבתא: איך להתמודד עם הצער ולכבד את הזכרון

ימי אבל הם זמנים קשים. כשאנחנו מאבדים את סבתא, מתהפך לנו כל העולם. אבל רגע, למי צריך את כל הדרמה הזו? אנחנו כאן כדי להבין איך לא לשקוע בעצבות, אלא להתרכז בטוב שבחיים.

מה זה בעצם "אבל" ומה עושים עם זה?

תשמעו, הכאב הוא אמיתי. יום אחד יש לך סבתא עם עוגיות, וביום שאחרי היא פשוט הולכת ולא חוזרת. אבל, יש דרכים להתמודד. מה נחשב לחכם יותר: לבזבז את כל היום במחשבות על מה היה אם, או כן – לשתף סיפורים מצחיקים על סבתא? חוץ מזה, מה למדנו מהאישה הגאונה הזו?

• סבתא תמיד חינכה אותנו לא לאכול את כל העוגיות לפני שהאורחים מגיעים.
• תמיד זכרה את ימי ההולדת של כולם. (ולא לשכוח – היא לא איבדה את זה!)
• אף פעם לא התביישה ללבוש צבעים זוהרים – למי אכפת מה חושבים השכנים?

נקודת המפנה – איך אפשר למצוא רגעים של שמחה?

מעניין, נכון? כאב יכול להוביל גם לשמחה. אז מה לעשות?

לפרגן לסבתא עם טקס קטן

חשבתם פעם לחגוג את החיים במקום להתאבל?

• מסיבת זיכרון – קחו כמה חברים ומשפחה, שתפו סיפורים, תביאו את האוכל שהיא אהבה.
• לכתוב לה מכתבי תודה – ייתן לכם מקום לבטא את ההערכה (ולא את הגללים בבית הספר, דרך אגב).
• ליצור ספר זיכרונות עם תמונות וציוצים מצחיקים, כמו שכתבה בעבר.

שאלות נפוצות על ימי אבל

מה אם אני פשוט לא מרגיש/ה את הצער?

זה בסדר גמור! כל אחד מרגיש בדרכו. אל תדאג, זה לא הופך אותך לפחות אנושי.

האם זה נורמלי לשמוח בזכרה של סבתא?

בוודאי! זה מה שהיא היתה רוצה, לא? לחיות את החיים ולא להיתקע במחשבות על העבר.

איך אפשר לשמור על הזכרון שלה חי?

אל תשכחו את המתכונים שלה! יש בעוגיות של סבתא יותר מסתם קמח וסוכר – יש שם אהבה!

האם צריך להתאבל 30 יום מלאים?

מישהו אמר "שלושים"?! זה יכול להיות שבוע, חודש, או אפילו חיים שלמים. הדבר הכי חשוב זה להרגיש לאן הנפש שלך נושאת אותך.

תשתפו עם החברים!

שיחות בקפה או בשיחת וידאו. שתפו את העולמות שבניתם מסביב לסבתא שלכם. איך היא שבה את ליבכם? כל זכרון יכול להיות אוצר.

הבלבול המתוק – לחיות עם העצב

תודו שיש בכך משהו פרדוקסלי. איך אפשר להרגיש את העצב ולחיות בו זמנית? זה כמו לחזור הביתה עם עטיפת ממתק משפחתית לאחר יום קשה בעבודה. הרגשה מתוקה ומרירה.

• אל תיבהלו – זה טבעי.
• תנשמו – כל נשימה של החיים היא זכרון נוסף מהתקופה איתה.

למה לא ניתן למצוא שמחה בזכרונות?

זכרונות הם פשוט שומע חצי החזר מהעבר. אנחנו מחזיקים בהם כמו חפצים נעלמים, חלקם כואבים וחלקם מצחיקים.

חלק מהזכרונות שיכולים לגרום לנו לחייך:

• לילדים שאוהבים את הכרבולית האדומה שסבתא בחרה.
• התארגנויות שלמסיבות יום הולדת עם כיבוד שהיא אכלה.
• סיפורים על איך מי שגנב את חצי העוגה קיבל את כל החבילה!

אז קדימה, מעבר לצער – חיים המלאים בזכרון והומור

זכרו, ימי אבל הם לא רק ימים מוסדיים, אלא ימים שבהם אנחנו לומדים לחיות את הזכרון. סבתא – היא לא עזבה. היא חיה בנו. אז בפעם הבאה שתרגישו כאב, התרכזו בהומור ובזכרונות טובים. החיים יפים הרבה יותר מכפי שנדמה לפעמים.